1. התובעת הגישה תעודת עובד ציבור של פרופ' ארנון אפק, ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות, בה הוא מאשר כי מינהל הרפואה הוציא שני חוזרים, המצורפים לתעודה.
החוזרים הם מיום 10/11/10 ומיום 11/7/12, הם חתומים על ידי ראש מינהל הרפואה, ומופנים אל מנהלי בתי החולים ומנהלי האגפים הרפואיים בקופות החולים. החוזר הראשון עניינו - מתן הוראה על הפסקת השימוש המיידית בתרופה נושא התביעה, וזאת בעקבות בדיקות בהן נמצא כי התרופה מכילה כמה גבוהה מהמקובל של פקטור קרישה XIa, וכן גורמת לפעילות יתר במבחן ליצירת תרומבין. החוזר השני עניינו - החזרת התרופה הנ"ל לשיווק, לאחר שהנתבעת הצליחה להוריד את רמת פקטורי הקרישה.
2. הנתבעת העלתה טענה, כי תעודת עובד ציבור הנ"ל היא ראיה רק להוכחת עצם העובדה, שמנהל הרפואה הוציא את החוזרים האמורים, ולא להוכחת אמיתות תוכנם. התובעת מתנגדת לטענה זו מכל וכל. אפשרתי לשני הצדדים להגיש טענותיהם בכתב בענין זה, ולהלן החלטתי.
3. פרופ' א' הרנון בספרו " דיני ראיות", (תשל"ז-1977, חלק שני, בעמ' 217) מציין כי "תעודת עובד הציבור מתקבלת כראיה לאמיתות תוכנה - כמו חוות דעת של מומחה וכמו תעודת רופא - ולא רק כהוכחה לעצם הרישום במסמך רשמי; שהרי בפקודה נאמר כי התעודה היא ראיה " על דבר שנרשם במסמך רשמי", ולא ראיה " שדבר נרשם במסמך רשמי". המחוקק קבע שורה של סייגים והגבלות לקבילותה של תעודת עובד ציבור, והוא לא היה מחמיר כל כך, אם המטרה היחידה היתה להוכיח עשיית מסמך רשמי".
המחבר מזכיר בענין זה את ע"פ (חיפה) 312/56 פס"מ י"ח 131, ומציין כי בית המשפט המחוזי באותו ענין מנה שורה של סייגים והגבלות, והם: בית המשפט לא ירשה הגשת תעודה, אם יראה בכך חשש לעיוות דין; התעודה צריכה להיחתם, בדרך כלל, על ידי האדם היודע על הענין ממקור ראשון, ורק אם אין אדם זה עוד בשירות, מותר לאחראי על היחידה שבה עבד, לחתום על התעודה; דין התעודה כדין עדות בשבועה; בית המשפט רשאי להורות שנותן התעודה ייחקר בבית המשפט, והוא אף מחויב להיעתר לבקשתו של בעל דין לחקור את נותן התעודה.
פרופ' הרנון מביא שתי דוגמאות מהפסיקה, בהן נתקבלו תעודות עובד ציבור כראיה לאמיתות תוכנן, וניתן להוסיף דוגמאות רבות נוספות, מפסיקה בת ימינו (רע"א 3180/10 ארנסון נ' המל"ל, בפיסקה 5: "הנתוניםשצורפו על ידי המשיב לתעודת עובד הציבור נבחנו על ידי שתי ערכאות, ואלה הגיעו עלסיפוקן כי די בנתונים שהובאו בכדי להוכיח את שיעור הנזק"; ה"פ (מחוזי חיפה) 42138-12-11 דרגמה נ' משרד הפנים, בפיסקאות 27-25; ע"א 3299/10 ממ"י נ' מפעלי תרנ"א, בפיסקה 28; רע"א 3051/11 גאבר נ' אחמד, בפיסקאות 1, 10; ע"פ 287/13 פלונית נ' מ"י, בפיסקה 22: "התביעה הגישה תעודת עובד ציבור הנוגעת לשיטת ההפעלה של הרמזורים .... זוהי הוכחה ברמה מספקת לצורך הוכחת תקינותה של מערכת רמזורים"; רע"פ 6831/09 טורשאן נ' מ"י, בפיסקה 14; רע"פ 7093/10 מ"י נ' דריזין, בפיסקה 27; עפ"ת (מחוזי ת"א) 17167-11-10 פאקירי נ' מ"י, בפיסקה 11).
4. גם פרופ' ג' הלוי בספרו " תורת דיני הראיות" (הוצאת בורסי, התשע"ג - 2013, כרך ג', בעמ' 821) מציין כי תעודת עובד הציבור מהווה ראיה קבילה לאמיתות תוכנה, וכי קבילותה זו מותנית בהתקיימותם של ששה תנאים מצטברים:
א. נושא תעודת עובד הציבור הוא ענין שנרשם במסמך רשמי.
ב. מחבר התעודה הוא עובד הציבור שערך את הרישום, שביצע את הפעולה, או שקיבל את המידע.
ג. התעודה מיוחסת לעובד הציבור, המודע לחובה להעיד אמת.
ד. אין בקבילות התעודה משום עיוות דין, ועובד הציבור ניתן לחקירה בבית המשפט.
ה. התעודה היא בגדר "מסמך".
ו. אין בנמצא כלל קבילות אחר אשר פוסל את קבילות התעודה.
במקרה שבפניי, כל התנאים הללו מתקיימים (בכפוף לסייג להלן), לרבות התנאי כי קבלת התעודה, כראיה לאמיתות תוכנה, אין בה חשש לעיוות דין. אשר לתנאי השישי - משמעותו היא, שאם תוכן התעודה כולל למשל עדות שמיעה, כי אז תוכן זה לא יהיה קביל, וזאת בהתאם לכלל הרגיל הפוסל עדות שמיעה ( הלוי, שם, בעמ' 827 - 828).
כלל זה מעוגן בסעיף 27(3) לפקודת הראיות.
5. ב"כ הנתבעת הסתמך בטענותיו על בש"א (מחוזי י-ם) 3627/08 עזבון נחמיאס נ' דודאי, ועל ת"א (מחוזי חיפה) 414/04 עצמון נ' חיפה כימיקלים.
בענין עזבון נחמיאס אכן נאמר (תוך ציטוט מספרו של כב' השופט קדמי " על הראיות"), כי תעודת עובד ציבור מתקבלת רק להוכחת עצם קיומו של הרישום במסמך הרשמי (כאמור לעיל, דעתי שונה), אך נראה כי ההכרעה נפלה שם בין היתר ואולי בעיקר על יסוד העובדה, שהמסמך שנדון שם (פרוטוקול עדותו של המנוח בפני ועדת בדיקה של משרד הבריאות) כלל לא היה "מסמך רשמי", המשקף את עמדת הרשות או את מעשיה, אלא היתה זו עדות שמסר אדם פרטי, וברור שעובד הציבור לא יכול היה להעיד על אמיתותה. במלים אחרות, שם לא היה מדובר למעשה ב"תעודת עובד ציבור", כיוון שתעודת עובד ציבור היא תעודה "על דבר שנרשם במסמך רשמי".
גם ענין עצמון אינו מסייע לנתבעת, שכן, נקבע שם כי התעודות, שהגשתן מתבקשת, אינן תעודות עובד ציבור, משום שנותני התעודות אינם עובדי ציבור, כהגדרת מונח זה בסעיף 28 לפקודת הראיות.
6. לסיכום, אני מקבל את תעודת עובד הציבור של פרופ' אפק ואת שני החוזרים המצורפים אליה כראיה לאמיתות תוכנם, בכפוף לכך שפרופ' אפק יעמוד לחקירה נגדית, ובכפוף לכך שככל שתוכן התעודה והחוזרים כולל עדות שמיעה, עדות סברה, או עדות לא קבילה אחרת - החלקים הללו לא יהיו קבילים.